הכרעת דין בתיק תת"ע 9722-08-11

1.      לנאשם נרשם דוח בגין סטייה מנתיב נסיעה, לגביו הגיש בקשה להשפט.

2.      בישיבת ההקראה טען בזו הלשון: "עמדתי בנתיב שחשבתי שפונה שמאלה בצ. המוביל בזמן השיפוצים שלו. גיליתי שהנתיב שונה לישר בלבד. בקשתי מניידת שהיתה לידי לאפשר לי להשתלב לפניו. אפשר לי, ואח"כ עצר אותי".

3.      בפתח ישיבת ההוכחות, הסברתי לנאשם שאיננו מיוצג את מהות ההליך ומהלכו.

4.      מטעם התביעה העיד השוטר אריאל לוגסי (להלן: " השוטר"), אשר ערך את הדוח, שהוגש באמצעותו וסומן ת/1. מנסיבות המקרה, המתוארות בת/1 עולה כי הנאשם הגיע לצומת המוביל, כאשר הוא נוהג בנתיב השמאלי מבין הנתיבים המיועדים לנסיעה ישר, ומנתיב זה פנה שמאלה תוך הפרעה לכלי הרכב שפנו שמאלה מתוך הנתיב המיועד לכך, שעה שהעומס היה כבד. בפרק דברי הנהג נרשם: "התבלבלתי בנתיב, בקשתי מהבחור, הייתי בטוח שיש שני נתיבים שמאלה".

הנאשם סירב לחתום על הדוח שנמסר לידיו.

5.      בחקירתו הנגדית השיב השוטר כי עצר את הנאשם בצומת הלוחם הבדואי, אך התייחס לכך כצומת נטופה, משום שבמקום נמצא גם בסיס מג"ב שנקרא "נטופה", וכך הוא רגיל לקרוא לצומת. עוד הסביר כי בשל השיפוצים בכביש, זה היה המקום הבטוח הראשון אחרי הצומת. השוטר הכחיש כי הנאשם בקש ממנו להכנס לפניו בתור בנתיב הפונה שמאלה, לדבריו, היה במקום עומס כבד, והנאשם למעשה עקף את כל כלי הרכב שהמתינו לפנייה שמאלה, וביצע את העבירה בתוך הצומת. עוד הבהיר כי העומס היה בגלל כלי הרכב שרצו לפנות שמאלה, משום שהיה נתיב אחד בלבד לפנייה שמאלה, ואילו ביתר הנתיבים, המיועדים לנסיעה ישר התנועה זרמה.

6.      הנאשם בחר להעיד וסיפר כי הגיע לצומת המוביל מכיוון צומת סומך, משם כבר החל פקק התנועה. לדבריו, מצומת יפתחאל, הצומת הקודם לצומת המוביל, נסע בנתיב השמאלי ביותר, וכאשר התקרב לצומת המוביל התפצל הנתיב ונפתח נתיב נוסף שמאלי יותר. הנאשם נשאר בנתיב ממנו הגיע משום שהכביש היה עמוס ולא ניתן היה להחליף נתיב. כשהתקרב עוד יותר לצומת הבחין כי על פי הסימון מעל הצומת, שונה הצומת. בעוד שבבוקרו של אותו יום היו שני נתיבים המיועדים לפנייה שמאלה, הרי שבערב, במועד המצויין בת/1, השתנו פני הדברים ורק נתיב אחד יועד לפנייה שמאלה. בשלב זה היו לפניו 3 מכוניות לפני הצומת, אז פנה לשוטר שנסע לשמאלו בנתיב המיועד לפניה שמאלה, ובקש ממנו להכנס לנתיבו לפניו. השוטר הסכים, הנאשם עשה כן, ואחרי הצומת הורה לו השוטר לעצור. עוד סיפר כי השוטר התעצבן על הנאשם כשזה סירב לחתום על הדוח. השוטר אמר לו שאחת מנורות הפנסים הקדמיים שרופה, אך לא רשם לו דוח על כך, אך כאשר הנאשם שאל אותו אם רשאי להמשיך ולנהוג כך, סגר השוטר את חלון הניידת ועזב את המקום.

הנאשם צייר סקיצה של מקום האירוע, שהוגשה וסומנה נ/1.

7.      בחקירתו הנגדית אישר הנאשם כי שעת האירוע היתה 18.15, וסיפר כי היה אמור להגיע לטבריה ב-17.00. לדבריו לא מיהר משום שהודיע כי הוא מאחר בגלל העומס בכביש. כשנשאל מדוע לא נסע בנתיב השמאלי ביותר מלכתחילה השיב כי עשה כן עוד מצומת יפתחאל, אך לא פנה לנתיב השמאלי ביותר לאחר ההתפצלות של הנתיב בו נסע. מכוניות אחרות אכן נסעו באותו נתיב אך לדבריו "מי שתפס מקום נכנס" (עמ' 4 ש' 1), ובהמשך הוסיף "הרמזור הפך לירוק וכל פעם אנשים נכנסו, הנתיב התפנה וכל מי שהיה בנתיב שלי מילא את המקום חזרה.

מהנתיב שלי זו הדרך היחידה להגיע לנתיב השמאלי ביותר" (שם ש' 4). לאחר מכן, הסביר כי לא נכנס לנתיב השמאלי ביותר הן כדי שלא להפריע לנוסעים בו והן משום שחשב כי מהנתיב בו נסע מותר לפנות שמאלה. לשאלת התובע הסביר כי הבין שייעוד הנתיבים השתנה רק כשהיה 4-5 מכוניות לפני קו הצומת. הנאשם הדגיש כי בניגוד לטענת השוטר לפיה נסע אחרי הנאשם, הרי שהניידת נסעה משמאלו, במקביל לו, אז סימן לשוטר בידו ושאל אותו יכול להכנס לפניו והשוטר אכן אפשר לו לעשות כן. הנאשם אישר את דבריו, כפי שנרשמו בפרק דברי הנהג, אלא שלטענתו בקש מהשוטר להכנס לפניו ולא מבחור עלום כלשהו.

8.      בחקירתו החוזרת בקש להבהיר כי התבלבל בין שני הנתיבים.

9.      בסיכומיו בקש התובע להרשיע את הנאשם נוכח עדותו האמינה של השוטר, שלא נסתרה בחקירתו הנגדית. טען כי הנאשם למעשה אישר את מרבית פרטיו של הדוח, ובכלל זה כי נכנס לנתיב השמאלי ובכך הפריע לתנועה. עוד טען כי הנאשם מכיר את הצומת והאפשרות הסבירה יותר היא שרצה לעקוף את תור הממתינים לפנייה שמאלה, בהיותו ממהר בדרכו לטבריה.

10.  הנאשם בקש בסיכומיו לזכותו משום שפעל בדרך היחידה האפשרית נוכח שינוי תוואי הצומת. בשל עומס התנועה לא יכול היה לראות את החיצים על פני הכביש, ואיננו יודע מה הורו, ואת הסימון העילי ראה רק כשהיה כבר קרוב מאד לצומת.

11.  אין מחלוקת, למעשה, ביחס לעובדותיו היבשות של כתב האישום. הנאשם מודה כי נהג ברכב המצויין בכתב האישום במקום ובזמן המצויינים בו, ומאשר כי סטה מנתיב הנסיעה השני משמאל לנתיב השמאלי ביותר, ומאשר כי הדבר גרם להפרעה בתנועה, שעה שנעצר, הוציא את ידו לסמן לשוטר, בקש את רשותו וסטה לנתיב השמאלי ביותר, שעה שבשל העומס בצומת, מן הסתם כלי רכב נוספים נאלצו לעצור ולהמתין.

12.  מבחינה משפטית טוען למעשה הנאשם כי טעות במצב הדברים הביאה אותו לבצע את העבירה, גם אם איננו קורא לטענתו כך, בהיותו בלתי מיוצג. הנאשם גורס כי טעה לחשוב ששני הנתיבים מיועדים לפנייה שמאלה, ובצע את העבירה שעה שהתברר לו שאין זה המצב.

13.  סייג זה של טעות במצב הדברים, ככל שהדברים אמורים ביחס לעבירה של אחריות קפידה כבענייננו, יחול אך ורק אם הנאשם עשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה. ר' לענין זה, יעקב קדמי, על הדין בפלילים, חלק ראשון, עמ' 558-564.

14.  האם הנאשם עשה כל שניתן על מנת למנוע את העבירה?

נהג סביר המתקרב לצומת בודק מה סדרי התנועה בצומת. לא כל שכן שעה שמדובר בנהג שלטענתו עובר בצומת זה יום יום, וטוען כי הצומת נתון לשינויים השכם והערב. היה על הנאשם להיות עירני מאד, לפחות כפי שהיו כל נהגי המכוניות שנסעו בנתיב השמאלי ביותר, ולשים לב היטב להוראות בצומת.

משכך, גם לו קיבלתי את טענתו של הנאשם, לפיה טעה בהבנת סדרי התנועה בצומת, לא ניתן להכניסו לגדר הסייג, משום שלא עשה כל שניתן על מנת למנוע את העבירה.